דבר הרבנית - ניצול הזמן

מסופר שהיה מרצה שנכנס בפני כיתת הסטודנטים שלו. והכניס לקערת זכוכית אבנים. שאל אותם, מה אתם אומרים, הקערה מלאה? כן, ענו הסטודנטים. לקח המרצה אבנים קטנות יותר והכניס אותם. ומה אתם אומרים עכשיו? שאל המרצה, אפשר להוסיף משהו? לא ענו בפה אחד. ניצלנו את כל תכולת הקערה. מוציא המרצה קופסת חול ושופך אף אותה. ועכשיו מלא? הסטודנטים כבר לא ידעו מה לענות. ולבסוף לקח את כוס המים שלו ושפך אותה, והמים חילחלו פנימה. המרצה אמר זה השיעור של היום! הסטודנטים תמהו, מה רצה המרצה ללמדם? ענה ואמר המרצה הקערה זה הזמן שלנו.

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מנצלים את כל הזמן. אך לעיתים זה רק האבנים הגדולות, ובעצם יש עוד הרבה מקום. לעיתים אנו אומרות, שאין לנו זמן לדברים מסוימים - למטלות צריך לדעת הכל עניין של סדר עדיפויות, צריך לבחון מהם האבנים הכבדות, הדברים החשובים לנו באמת, ולאחר מכן נציב את השאר. ואז ניווכח לדעת שאפשר להספיק את הכל ועוד להישאר עם עודף.