דבר הרבנית רובין לפרשת תולדות

ספור מרטיט ונפלא ביותר, סיפר הרב מנחם עזרא אברמסקי זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה'חזון יחזקאל':

לדבריו, כבר מילדותו היה רגיל לראות את אמו הרבנית ע"ה, נוהגת להכין את כל צרכי השׁבת כבר ביום חמישי. תמיד כאשר היו נכנסים הביתה בליל שישׁי, חשו היטב באווירת השׁבת הממשמשת ובאה. המפה הצחורה כבר היתה פרוסה מבעוד מועד על השׁולחן, כלי השׁבת היו מוצבים ומסודרים על מקומם, ריח התבשילים נדף מהסירים העומדים על הגז במטבח, הכל עמד מוכן ומזומן לכבוד השׁבת.

הוא עצמו באופן אישי, מעולם לא ראה בכך הנהגה יוצאת דופן, שכן הורגל כך מעודו, אך כאשר התארס, וכלתו באה לראשונה ביום חמישי בלילה לבית הוריו, וראתה כי הכל כבר מוכן לקראת שבת – השתוממה, וציינה לשבח בפני חתנה את המנהג המופלא הזה. החתן שתף את אמו בדברי הכלה.

הרבנית אברמסקי ע"ה בקשה מהם שישבו, והיא תספר להם מה עומד מאחורי ההנהגה הזו, שהיא מקפידה עליה כה באדיקות.

"סבי הגאון הרידב"ז זצ"ל, שמש כרבה של צפת. בהיותו צעיר חלה אנושות, ומצבו הלך והחמיר מיום ליום, עד שבאחד הימים אבד את הכרתו. הרופאים הודיעו כי מצבו קשה, ונותרו לו שעות בודדות בלבד לחיות. בני המשפחה והמקורבים נאספו סביב מטתו, קראו פסוקי יחוד, כשבסתר לבם קוו שהנורא מכל לא יקרה…

"לפתע, לתדהמת בני המשפחה, התעורר הרידב"ז מעלפונו, פתח את עיניו וסובב את ראשו לכוון העומדים בסמוך אליו. היה נראה כי הוא שרוי בחרדת קודש ובהשראה מיוחדת. לאחר שנח מעט והתאושש, החל לספר את אשר ארע עמו בשעה ששׁכב ללא הכרה:

"בחלומו ראה את עצמו עומד בפני בית דין של מעלה, שם החלו לדון לגביו, אם להשאירו בחיים אם לאו. פתאום הוא שומע את הכרוז יוצא למעלה ומכריז את גזר דינו: 'הגיע זמנו של יעקב דוד בן זאב להפטר מן העולם'. אך לפני כן נמנו וגמרו לקרוא לבעל הדין עצמו, כדי להשמיע את טענותיו, שמא יש לו יכולת ללמד זכות על עצמו להשאירו בחיים.

"פתח הרידב"ז וטען, כי מכח היותו רב העיר צפת עליו להשׁאר בחיים, כיון שכל יסודות ההלכה והקדושׁה של העיר תלויים על צווארו; מקוואות, עירובין, שמירת שבת וכדומה, ובאם יסתלק, תשׁאר העיר בלי מגן ושומר ראוי על צרכי הדת שלה. בית הדין דנו בתוכן טענתו, והכריעו שטענה זו אינה מספקת דיה, משׁום שגם רב אחר שימונה במקומו, יוכל לפעול כמותו באותה מתכונת, ואין חובה משׁום כך להשאיר דווקא אותו בחיים.

"שוב שאלוהו בבית דין של מעלה, אם יש לו זכות נוספת ללמד על עצמו? והשיב הרידב"ז שהוא עוסק כעת באמצע חבורו 'נמוקי הרידב"ז' על הירושלמי, ובאם יסתלק מן העולם בטרם עת, לא ישלם החבור. שוב דנו בבית דין על טענתו, והכריעו שגם טענה זו אינה מספקת להשאירו בחיים, כיון שיכולים גם תלמידי חכמים אחרים להשלים את החבור.

"בשלב זה הודיעוהו, כי נתנת לו כעת אפשרות אחרונה ללמד זכות על עצמו. לאחר שהרהר הרידב"ז ממושׁכות, אמר בבטחה: "הבה תחפשו בכל העולם, אם ישנו בית שמכבדים בו את השׁבת כמו בביתי! והראיה לדברי היא, עצם העובדה שכבר ביום חמישי כל צרכי השׁבת ערוכים ומסודרים בביתי לכבוד שבת!"…

"שוב ישבו ודנו חברי בית הדין בטענתו בכובד ראש, ואכן הסכימו עם הטענה, כי אכן אין בית שמכבדים בו את השׁבת כמו בביתו של הרידב"ז, ומחמת טענה זו זכה בבית הדין ופסקו דינו לחיים.

"'בשלב זה', אמר הרידב"ז לבני משפחתו, 'הקצתי מחלומי'. וכאן פנה הרידב"ז לילדיו בבקשה: 'הנה שומעים אתם כמה חשיבות מייחסים להנהגה זו בשׁמיים, על כן מבקש אני מכם ומכל צאצאי, להשתדל לקבל על עצמכם גם כן, להקדים ולהתכונן לשבת כמה שיותר מוקדם, שהוא בכלל כבוד שבת…'.

"כנכדתו של הרידב"ז", סימה הרבנית אברמסקי את דבריה, "משתדלת אני להקפיד בכל עוז לקיים את בקשתו".

בימים אלו שכולנו המומים ומזועזעים מרצף האסונות הקשים שפקדו את עם ישראל, עלינו להתחזק ביותר בשמירת השבת, שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.

וכתבו הספרים הקדושים (מובא בשם הט"ז) ששמירת השבת כהלכתה מכפרת יותר מיום הכיפורים. ועל כן עכשיו בשעון חורף, שהזמן קצר, נשתדל כולנו לקבל את השבת בזמן, ונתחזק בלימוד הלכות שבת.

וד' יתברך ירחם על עמו בית ישראל, וזכות השבת תשמור ותגן עלינו ועל כל עם ישראל אכי"ר

שבת שלום