שאלה: האם מותר לתפוס מקום לחבירו באוטובוס אשר הנסיעה בו ללא תשלום כאשר אין מקומות ישיבה נוספים פנויים, או שיש בזה משום חב לאחריני?
תשובה:
בבא מציעא (ח.) איתא אמר רמי בר חמא, המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. וכן פסקו הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה (פרק יז ה"ג) וכ"פ מרן בש"ע חושן משפט (סי' רסט ס"א). והסמ"ע (סק"א) כתב שצריך שיאמר לו חבירו זכה לי. והש"ך (סק"א) חולק וכתב שבמחשבה סגי. ובקצות החושן (סק"א) הקשה על הש"ך שהרי דברים שבלב אינם דברים (קידושין מט:). אכן בנתיבות המשפט (סק"א) צידד כהש"ך. על כל פנים מבואר שבמציאה קנה אע"פ שע"י כך הוא חב לאחריני.
ואולם בב"מ (י.) אמרו רב נחמן ורב חסדא שהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. ופירש רש"י ד"ה "לא קנה כדאמר בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס ע"כ. מבואר מרש"י דאם עשאו שליח יכול לתפוס אע"פ שחב לאחרים. ואולם התוס' בגיטין (יא: ד"ה התופס) כתבו שהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אף כשעשאו שליח, וכדאמר בכתובות (פד:) גבי יימר בר חשו דהוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא, ושכיב ושביק ארבא, א"ל לשלוחי זיל תפסה ניהליה, אזל תפסה, פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואמר ר' יוחנן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. מבואר שאף כשעשאו שליח לא קנה. גם הרא"ש בב"מ (שם סי' כז) כתב וזה לשונו: וכל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ואפילו עשאו בעל חוב שליח וכתב לו הרשאה דלאו כל כמיניה לזכות לזה ולחוב לאחרים שאין יד השליח כיד המשלח כדמוכח בכתובות (פד:) ומהמשנה (ט:) גופה ע"ש. וכ"כ הרא"ש בגיטין (שם), וכ"כ מרן הש"ע בחשן משפט בסימן קה סעיף א.
ונחלקו רבותינו הראשונים מדוע במציאה תפיסתו מועלת ואין בזה משום חב לאחריני. התוס' בב"מ (י. ד"ה א"ר יוחנן) כתבו על הא דא"ר יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, והרי בכתובות (פד:) ובגיטין (יא:) אית ליה לר' יוחנן שהתופס לבע"ח לא קני, היינו דוקא היכא שלא שייך מיגו דזכי לנפשיה שאין הלוה חייב כלום לתופס, אבל במציאה דאיכא מיגו קנה, ע"כ. וכ"כ התוס' בגיטין (יא: ד"ה התופס), וכ"כ השטמ"ק בב"מ (י.) בשם הר"ן. אמנם השטמ"'ק שם כתב ליישב בשם הרמב"ן באופן אחר, שבמציאה אין זה חב לאחריני אם האחר אינו מוצא שזה רק מניעת ריוח, משא"כ לגבי בעל חוב כיון שהוא חייב לו ונכסיו ערבים לו מי שמוציאן מרשותו חשיב חב לאחריני ומש"ה קיי"ל שבחוב לא קנה, ע"כ. וראיתי בשו"ת רע"א (סי' קלג) שהביא את תשובת מהר"ם אלשיך (סי' לז) שכתב מסברא דנפשיה שלא אמרו התופס לבע"ח אלא היכא דחב לאחרים, אבל לא במונע ריוח לאחרים ע"ש. וכתב עוד רע"א שלכאורה זהו רק לרמב"ן אבל התוס' ס"ל שגם במציאה מיקרי חב לאחרים. ע"ש. ועוד נ"מ בין התוס' לרמב"ן כתב הר"ן בב"מ (י.) שאם אדם חייב לכמה בני אדם, ואחד מהם תפוס עבור חבירו, שלדעת התוס' מהני התפיסה משום מיגו ולרמב"ן לא מהני מכיון שאין זה מניעת ריוח אלא הפסד. ע"ש. וע"ע לסמ"ע סי' קח סק"ג מש"כ שם.
ולפי"ז יוצא לנו כמה פסקי הלכות בנידו"ד: א. אם באוטובוס ישנם עוד מקומות פנויים, מותר, מכיון שאינו חב לאחריני. ב. אם אין מקומות פנויים כאשר הנסיעה בחינם נחשב כמו מציאה שלדעת הרמב"ן שבמניעת ריוח אין חב לאחריני א"כ גם כאן יכול לתפוס. ואולם לדעת התוס' והרא"ש והר"ן שהוא משום מיגו דזכי לנפשיה, א"כ ה"ה באוטובוס אינו יכול לתפוס שני מקומות. ג. וכאשר הנסיעה תמורת תשלום הנוסע אמור לקבל נסיעה תמורת התשלום ואפשרות ישיבה, וא"כ ע"י תפיסת מקום ישיבה שמשועבד להם נחשב התופס כחב לאחרים ולכן לא מועילה תפיסתו, ואסור לו למנוע מנוסעים אחרים לשבת במקום פנוי. ד. במקומות שקיים מנהג המוסכם על האנשים בדברים אלו הולכים אחר המנהג, וכגון לתפוס באוטובוס או באולם מקום לאשתו, הוריו או ילדיו, המנהג שהאנשים מוחלים על כך, ואולם כשתופס מקום לאנשים שאינם קרוביו המנהג שאין האנשים מוחלים על כך. ה. אם תופס עבור חבירו כדי שיוכל ללמוד עמו, עי' בס' עלינו לשבח (בראשית סי' פ) דן לגבי ילד או חולה או זקן הזקוק למלווה שישב לידו, מותר להם לתפוס עבור המלוה כי עבור עצמם הם תופסים. ע"ש. ולפי"ז שתופס מקום עבור חבירו כדי שיוכל ללמוד עמו זה נחשב כתופס עבור עצמו. ו. מה שמצוי בישיבות הקדושות, שמבקשים הבחורים מחבריהם לתפוס להם סטנדרים או מקומות בחדר שיעורים, מכיון שהמנהג כן, י"ל ששאר בני הישיבה מוחלים, וע"ע בס' חוט שני (מזוזה עמ' קנג). ז. לשמור מנה בחדר אוכל עבור חבירו שיבוא לאכלו מאוחר יותר, אם כתוצאה מכך לא ישארו מנות אסור, או שישאר להם כתוצאה מכך מנה קטנה יותר. ח. בן שלקח את רכבו של אביו שיש לו תו חניה של נכה, האם מותר לו לחנות בחניה של נכים אע"פ שהוא עצמו אינו נכה. נלענ"ד שאסור לו לתפוס חניה של נכה מכיון שהוא חב לאחריני. והנעלנד"כ.
Comentarios