חמורו של איכר זקן הסתובב לו בחצר, וקרה ונפל לתוך באר עמוקה. ניגש האיכר לראות מה קרה, והנה רואה שהחמור המסכן נמצא בקרקעית הבאר. חשב האיכר כיצד יוכל לעזור לחמורו, חשב וחשב עד שלבסוף התייאש ואמר - "אני כבר זקנתי ואין בי עוד כוח להציל את החמור, אם כן אסתום את הבאר סופית ובכך אקבור את החמור האהוב".
הלך האיכר וקרא לשכניו לבוא לעזור במלאכה הרבה לסתום את הבאר, אחד לקח מעדר והשני כף גדולה ועוד באו ולקחו כלי עבודה וכולם החלו להעמיס חול אל תוך הבאר. החמור שהבין מה מתרחש נכנס ללחץ ופאניקה וכמעט שנכנס לדיכאון.
אך לאחר כמה דקות עלתה מחשבה בראשו שבכל פעם שנזרק עליו גוש עפר עליו להתנער ולהפיל את החול ולעלות עליו, כך עשה עד שיצא מן הבור.
לפעמים בחיים נזרקים עלינו כל מיני גושים של צרות וחבילות כואבות, נכון שזה יכול לשבור ולהרוס, אך מצד שני זה גם יכול להצמיח!
עלינו להכיר את התכונות טובות והכשרונות שיש בתוכנו ובעזרתם במקום לטבוע בים של הצרות אנו נלמד מהן לשחות!
מחזק מאד!